החלטה בתיק רע"א 9319/04

1.        בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים: סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי (אב"ד), י' גריל ו-מ' נאמן) בע"א 1846/03 (מיום 1.9.04), שקיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, בו נתקבלה תביעת המבקשת לפירעון כתב ערבות בנקאית שהוציא המשיב לטובת המבקשת.

2.        המבקשת התקשרה עם חברת פ.א. ברקאי, חברה לבניין וייזום בע"מ (להלן: חברת ברקאי) בהסכם לביצוע עבודות קבלנות. בחודש אפריל 1995 הודיעה חברת ברקאי למבקשת כי המחתה את זכויותיה למשיב, והמבקשת אישרה את קבלת ההודעה על ההמחאה. במסגרת ההמחאה התחייבה המבקשת להעביר כספים המגיעים לחברת ברקאי ישירות למשיב. בחודש יוני 1995 הוציא המשיב שטר ערבות בנקאית אוטונומית לטובת המבקשת על פי בקשת חברת ברקאי, שהייתה לקוחתו. בחודש אוגוסט 1995 ביקשה המבקשת לחלט את הערבות הבנקאית האוטונומית משום שחברת ברקאי לא עמדה בחיוביה, ובחודש ספטמבר 1995 הודיע המשיב למבקשת כי הוא מסרב לחלט את הערבות הבנקאית בטענה שהמבקשת חייבת לו כספים ולפיכך עומדת לו טענת קיזוז. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בעקבותיו אימצו ממצא לפיו הפרה המבקשת את הסכם ההמצאה בכך שהעבירה כספים ישירות למר ברקאי ולא למשיב.

3.        בבית משפט השלום התקבלה תביעתה של המבקשת. אמנם, במישור העקרוני קבע בית המשפט כי "בהעברת השיק לידי מר ברקאי, הפרה התובעת (היא המבקשת בהליך שבפנינו, ע.א.) את ההתחייבות העצמאית שנטלה על עצמה כלפי הנתבע"; ואולם, בית המשפט אף סבר כי "בענייננו, לא הרים הנתבע (הוא המשיב בהליך שבפנינו, ע.א.) את נטל הראייה הנדרש באשר לנזקים שנגרמו לו עקב אי הפקדת השיק בחשבונה של חברת ברקאי שהתנהל אצלו. ...עולה, כי הנתבע לא הוכיח כנדרש את טענתו לעניין זכות הקיזוז ובשל כך לא עומדת לו הגנה בפני תביעתה של התובעת".

4.        המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי וערעורו צלח. בית המשפט סבר כי "תביעת הבנק איננה תביעה לפיצויים על נזק שנגרם לבנק, אלא תביעה לקיום חיוב חוזי שקיבלה תשבחות על עצמה כלפי הבנק. ...תשבחות הפרה חיוב חוזי בכך ששילמה למר ברקאי את הסכום הנקוב בשיק, במקום לשלמו לחשבון חב' ברקאי בבנק", (ההדגשות במקור, ע.א.). בית המשפט קבע כי סכום השיק הוא סכום קצוב, אך על מנת לייעל את ההתדיינות, הפנה את הצדדים לנסות ולערוך את הקיזוז בכוחות עצמם על בסיס מצב החשבון של חברת ברקאי. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

5.        בבקשתה טוענת המבקשת כי ראוי לידון בבקשה כבערעור היות שהיא מעלה שאלה משפטית ראשונה במעלה הנוגעת להיקף זכותו של בנק לטעון טענת קיזוז כנגד דרישה לחילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית. בשולי הדברים טוענת המבקשת לעניין מתן רשות הערעור כי העובדה שזהו לה ערעורה הראשון, במובן המהותי של מונח זה, צריך לעמוד לזכותה.

6.        לגופו של עניין טוענת המבקשת טענות מטענות שונות. בשאלה המשפטית האמורה, סבורה המבקשת כי ההתקשרות שבין חברת ברקאי למבקשת והמחאת הזכויות מהוות עסקאות הקשורות זו בזו, ועל כן אין לאפשר לבנק להעלות טענת קיזוז, באשר זו תפגע בעצמאות העומדת ביסודה של הערבות הבנקאית האוטונומית. לחילופין, טוענת המבקשת כי אין לומר שהמבקשת הפרה חיוב, ואף אם הופר חיוב, הרי שאין מדובר בחיוב קצוב ומכל מקום התנהלותו של המשיב לוקה בחסר ומעוררת סימני שאלה.

7.        חזרתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, ולא שוכנעתי כי השאלה המשפטית הנכבדה אשר לקיומה טוענת המבקשת מתעוררת במקרה שבפנינו. אמנם, הערבות הבנקאית האוטונומית נשואת בקשה זו מתייחסת לעסקת יסוד מסוימת, ואף המחאת הזכויות לגביה נטען כי הופרו תנאיה מתייחסת לאותה עסקה. עם זאת, ברי כי מעצם העובדה שהערבות הבנקאית וההמחאה מתייחסות לאותה עסקה, לא בהכרח נובעת המסקנה כי הן קשורות זו בזו וכי אין דרך לראות בהמחאה התחייבות עצמאית שנטלה המבקשת כלפי המשיב. במיוחד כך כאשר לא מועלית כל טענה בדבר הפרת עסקת היסוד שבין המבקשת לבין חברת ברקאי.

8.        מעבר לנדרש אוסיף, כי לא מצאתי ממש גם ביתר טענותיה של המבקשת. הלכה היא מלפני בית משפט זה, כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאות הדיוניות ומקובלת עלי מסקנת הערכאות הקודמות כי המבקשת הפרה את חיובה למשיב.  יתר על כן, הטענה כי שגה בית משפט השלום בקביעתו כי הופר חיוב כאמור נטענת בעלמא. אמנם, המבקשת מכבירה מילים על בעיות בהתנהלותו של המשיב, אך אין בפיה כל הצדקה להתנהלותה שלה. כך, המבקשת לא טוענת כי כל הכספים שהיה עליה להעביר הועברו ישירות למשיב, כנדרש על פי תנאי ההמחאה. המבקשת אף לא טוענת כי היה עליה להעביר כספים שלא על פי תנאי ההמחאה, בהתאם לסייג המכפיף את הסכמתה לתנאי ההמחאה להתקשרותה עם חברת ברקאי.

9.        בהמשך לכך, אוסיף כי מקובלת עלי הדרך בה הלך בית המשפט המחוזי בקביעותיו כי הופר חיוב חוזי וכי סכום השיק הוא סכום קצוב. העובדה כי התיק הוחזר לבית משפט השלום, והצדדים הופנו לערוך חישובים אריתמטיים לצורך הקיזוז, אין בה, לכשעצמה, כדי להעיד כי אין המדובר בחיוב קצוב.

10.      לבסוף, ובהתחשב בכל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש בטענה לפיה המערערת מנצלת בפעם הראשונה את זכותה (המהותית) לערער כדי לאפשר את קבלת הבקשה. מדובר בבקשה להתיר ערעור ב"גלגול שני" העניין נדון והוכרע על ידי שתי ערכאות קודמות וכאמור, לא מצאתי כי נתקיימה עילה מהעילות המצדיקות מתן רשות לערער זו הפעם השניה. לפיכך, הבקשה נדחית.

           משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ג' בכסלו תשס"ה (16.11.04).

                                                                                                  ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: